היהדות הרפורמית היא דתית
התנועה ליהדות מתקדמת בישראל שייכת לזרם הרפורמי וזוהי "התנועה הדתית הגדולה ביותר בעם היהודי", כפי שהיא מצהירה על עצמה. זהו זרם ביהדות שהוקם בסוף המאה ה-19 בגרמניה אשר שאף לתקן את היהדות על מנת להפוך אותה לדת שמתאימה לעת המודרנית באסתטיקה ובפילוסופיה שלה. קהילות היהדות המתקדמת בישראל הן סביב בתי כנסת של תפילה ופולחן לאל. טקסי הנישואין של רבני ורבות התנועה הם טקסים הלכתיים דתיים לכל דבר, כאשר ההבדל בינם לבין הטקסים האורתודוקסיים הוא ההדגשה של השוויון בין הגבר לאשה. מאפיינים נוספים הם שמירה על חזות הלכתית ועל הברכות המסורתיות, תוך הוספה של מאפיינים אישיים לטקס. יחד עם הגישה הליבראלית הזו, התנועה ליהדות מתקדמת אינה מאפשרת לרבניה, באופן רשמי לחתן בני זוג כאשר אחד מהם לא רשום כיהודי במרשם האוכלוסין, אלא אם עבר גיור רפורמי לפחות. היא מתנה את הטקס בהבאת תעודת נישואין אזרחית מחו"ל ועמדתה לגבי נישואין של בני זוג מאותו המין אינה חד משמעית.
היהדות החילונית הומניסטית
אינני רפורמי, ובטח לא דתי. הזרם החילוני הומניסטי, אשר הסמיך אותי לרבנות, אינו זרם דתי. זוהי תפיסת עולם הרואה ביהדות כתרבותו של העם היהודי. הדת הינה חלק מתוך התרבות היהודית, כמו גם מגוון גדול של דברים נוספים. עיקריה של התפיסה ההומניסטית ביהדות הינם: אתאיזם מצד אחד, ואמונה בסולם הערכים ההומניסטי הרואה במרכזיות האדם את עיקרו. ערכים נוספים הם אמונה בשוויון בין המינים, צדק ומוסר מבית מדרשם של הלל הזקן וקאנט. הקוד האתי של עורכי הטקסים שלנו מחייב להשיא כל אדם המבקש זאת, בלא התניה במעמדו במרשם האוכלוסין, בדתו, בשיוכו הלאומי, בהעדפותיו המיניות או בבחירת בן זוגו. טקס הנישואין החילוני, הנערך ברוח יהודית והומניסטית, אינו דתי בכך שאינו שם את אלוהים במרכז הטקס, אלא את הזוג הנישא. הטקס בעצם שייך לזוג הנישא והוא קובע את תכניו וסמליו. אין זה אומר שאין לי קוים אדומים, אני לא נשכר כקריין או כשחקן, ויש דברים שאני לא אהיה מוכן לעשותם. אני לא אתחזה לרב מתנועה דתית אחרת רק על מנת לרצות את הזוג. לפירוט העקרונות ההופכים טקס נישואין לחילוני ראו במאמר אחר, וגם בקוד האתי שלנו.
כרב חילוני אני מעלה על נס את הבחירה החופשית. בחירת הזוג הנישא בטקס המתאים ביותר עבורו, הן מבחינת ההתאמה להשקפת עולמו והן מבחינת הצלחת הטקס ושביעות הרצון של הזוג ושל המוזמנים.
מאת הרב נרדי גרין
