מבחינת עורך הטקס, צריכים להיות כמה שפחות "קוים אדומים". הרי זה בדיוק מה שעושות התנועות הדתיות. אבל אי הצבת מסגרת לחלוטין, אינה הופכת את הטקס ליותר טוב. לכן צריך לזכור את המטרה והיא עריכת טקס מכובד שהוא לרוח בני הזוג, המשפחה והקהילה. לכן, אם הזוג מבקש מעורך הטקס לשים כיפה בטקס עורך הטקס צריך להיענות לכך, אם ישנה דרישה להקריא את הטקסטים המסורתיים, גם לזה צריך להיענות.
אני מציע שני דברים שבלעדיהם קשה לקיים טקס יהודי-חילוני:
1. קידושין והתחיבות שוויוניים
הטקס צריך להיות טקס שוויוני מבחינה הצהרתית ומבחינה מעשית. הפעולות המעשיות המרכזיות שלו הן: הקידושין צריך להיות אקט הדדי ושוויוני, כלומר, חילופי טבעות בין בני הזוג. הכתובה, צריכה להיות מנוסחת בלשון שוויונית והדדית.
2. פרשנות של משמעויות
כל מעשה, כוריאוגרפיה ושימוש בטקסטים מוסבר. כלומר, מובא באמצעות פרשנות מחודשת האומרת למה התכוונו בני הזוג. גם אם רכיב מתוך הטקס הדתי מוכנס, הוא מובא באמצעות הסבר המכניס אותו להקשר. ההקשר הפרשני מוציא את הרכיבים האלה מהקשרם המקורי והופך אותם לרכיבים תרבותיים ולא דתיים בתוך הטקס.
שאלת הכיפה - הכיפה היא סממן דתי מובהק. השולחן הערוך מצווה את היהודי המאמין לחבוש כיסוי ראש מפני יראת שמיים. ואולם הכיפה אינה סממן יהודי מובהק. הכמורה הנוצרית גם היא חובשת כיפה, לאפיפיור הקאתולי זהו ציוד חובה. גם בני אמונות אחרות חובשים כיפה. מכיוון שהטקס אותו אנו עורכים הוא חילוני, כלומר, לא שם דגש על יראת שמיים, אין עורך הטקס החילוני חובש כיפה. ואולם אם הזוג יבקש ממנו לשים כיפה על מנת לכבד את המנהגים העתיקים ואת כבודם של בני המשפחה האחרים, הרי שעורך הטקס יחבוש כיפה מתוך כבוד. הכיפה תהיה חלק מהטקס, וממנו בלבד. לפניו ואחריו הכיפה תיגנז.
מאת הרב נרדי גרין
