טקס חתונה, והמילה החמקמקה הזו: ״אותנטיות״
הקסם נמצא שם, בכל חתונה, כפוטנציאל גלום.
הרי האירוע הזה עשוי מן החומרים החזקים ביותר, שיבערו בלהבה גדולה גם בלעדינו, עורכי הטקסים.
זהו חיבור הנשגב והעכשיו. רגע שבו ״המלים הגדולות״ נאמרות בכוונה באופן הכי פרקטי על מנת שכל הקדושה והאהבה יבואו עכשיו לידי ביטוי של ממש. אנחנו יוצרים מציאות במלים. עושים דברים במלים: ״מבטיחים״, ״מברכים״, ״מייחלים״, ״מקדשים״. זהו רעיון מוזר מאד, חשוף מאד להתקפות ציניות, ובכל זאת, לשומעים ברור שאלו אינן מלים ריקות. על כך אני נוהג לומר לזוגות: ״אם זה אמתי זה לא קיטש״. וגם: ״אם יש רגע אחד בחיים שבו מותר לכם להגיד מלים כאלה, גדולות מהחיים, זה הרגע״ (אני אומר את זה ומקווה, בתוך לבי, שהם ידעו שכל רגע הוא כזה, אבל זה כבר למאמר אחר).
ועדיין, הניצוץ הגדול הזה צריך כלים שיכילו אותו. האנשים בקהל זקוקים להבניה של החוויה שתעזור להם להרגיש חלק מהותי בחיבור הזה של בני הזוג, ולא מציצנים, חלילה, שרואים את החסד הזוגי הזה, נבוכים מהצד. יש גם אנשים שהעוצמה הזו גדולה עליהם, והם מדברים בינם לבין עצמם, מאחור. יש גם כאלה שחוששים מרגעים כאלה. לא יודעים מה לעשות בהם. נעים באי נוחות, ומבקשים רק דבר אחד- שזה יהיה ״רגיל״, ״כמו שצריך״. הם רוצים להשאר במקום מוכר ובטוח.